איך נולדה פרופריו?
אלחנן הוא בני השלישי. הוא נולד לאחר שמונה חודשי הריון. תינוק בהיר, יפה עיניים וקטנטן. שהזדרז מעט להגיח לעולם. השנה הראשונה עברה ברוגע. מלבד בכיות בלתי פוסקות בכל פעם שיצאנו להתארח, הוא היה תינוק רגוע ושמח. בשנה השנייה משהו לא זרם כמו שני הגדולים. בכל פעם שנכנס לגן היה מתיישב בפינה צדדית והגננת ספרה שלוקח לו שעה ארוכה להשתלב בפעילות הגן. היו פעילויות שהוא נמנע מהן לחלוטין. הוא היה תזזיתי וחסר מנוחה ורק כששהה באמבטיית מים או ארגז חול הוא נעשה נינוח.
התחבטתי לגבי צורת הגידול שלו. מצד אחד ראיתי במוחש ששהייה במים ובחול גורמת לו תחושת רוגע ומצד שני חיים נורמטיביים מנהלים במרחבים אחרים ואני אמורה להרגיל אותו לחיים תקינים. פניתי להתייעצות עם מרפאת בעיסוק. היא הצביעה על הצורך של אלחנן בתחושה והדריכה אותי לתת את הגירוי בגבולות תחומים כדי שאלחנן יקבל את הצורך בתחושה במסגרת שפויה.
ככל שאלנתן גדל הוא גילה כישרונות יוצאים מן הכלל לצד התנהגות בלתי מסתגלת. הוא היה מעורב בכ-95% מהמריבות בבית והשם שלו נישא רבות בחלל הבית בהקשר שלילי. כאמא מנוסה וכבעלת מקצוע בתחום החינוך המיוחד, בחנתי אותו בשבע עיניים מנתחת את התנהגותו ותגובותיו ודורשת באנשי מקצוע שונים. הייתי חייבת לתת לעצמי תשובה מה יש לילד שלי? מדוע הוא מתנהג אחרת? מה מביא אותו לתגובות קיצוניות השונות מאופי הבית?
ניסיתי לשים אותו תחת הגדרות ושמות שונים: הפרעת התנהגות? הפרעת קשב וריכוז? חוסר בשלות? חוסר בהבנה חברתית? תיארתי אותו לאנשי מקצוע שפגשתי במסגרת עבודתי והתייעצתי עם הצוות במרכז להתפתחות הילד ולבסוף, הסכמנו על ההגדרה: קושי בוויסות.
אחד המוקדים המרכזיים בו התבטא הקושי בוויסות היה השינה. כל הבית נע סביב קושי ההירדמות שלו. במשך שעות (!) הילד היה נע באי נוחות. קופץ. מדבר. מתלונן. חסר שקט. היה נראה כאילו אין כפתור כיבוי ל”מנוע” שלו. הילד היה מותש ותגובותיו הקצינו בהתאמה אך הוא להצליח להיכנס למצב שינה.
הילד סבל מחוסר בשעות שינה וידעתי שהתנהגותו הקיצונית בשעות היום מושפעת גם מחוסר בשינה איכותית ומספקת. ניסיתי כל פתרון אפשרי. סדר ערב מרגיע וקבוע שכלל אמבט, עיסוי בשמנים, מוזיקה קלאסית, רעש לבן, פעילות גופנית מרובה לאורך היום, שינוי תזונה בערב ומה לא… שום דבר לא עזר.
בצר לי, שמעתי לעצת הורים שמתמודדים עם ילדים עם קושי בהירדמות והחלתי לתת לו כדורי מילטונין. הכדור אכן גרם לו להירדמות מהירה ושינה עמוקה אך עדיין לא הייתי רגועה. לא התאים לי להלעיט ילד קטן בהורמון לטווח זמן בלתי ידוע. בנוסף, אלחנן הרגיש חוסר נוחות ואיבוד שליטה בעקבות ההירדמות הפתאומית והבלתי טבעית. אחרי תקופה המינון לא השפיע והייתי צריכה להעלות את המינון. הייתי קרועה בין חזרה ללילות חסרי השינה וימים מלאי התפרצויות וחוויות שליליות המשפיעות לרעה על נפשו של בני לבין התערבות תרופתית בלתי טבעית שרופאת הילדים שלי בקשה לתחום לזמן מוגבל.
ואז, כשכבר התייאשתי ממציאת פתרון אלטרנטיבי, גיליתי באקראי את שמיכה כבדה.
חברתי שגם לה יש ילד עם קושי בוויסות חושי, קבלה את השמיכה מידידה שעלתה ארצה מארה”ב. בנה נהנה מאד מהשמיכה והיא נתנה לנו אותה בהשאלה לשבוע. אלחנן נענה לניסוי בסקרנות. נשכב לישון, התכסה ו… נרדם! בערב הבא הוא מיהר למיטתו מדווח שהשמיכה הכבדה “מכווצ’ת” אותו וזה מאד כיף.
שמיכה כבדה חזרה ממוצאי אותו שבוע לבעליה ואני ידעתי שאני חייבת אחת כזו במהירות.
להפתעתי, שמיכה כבדה לא נמכרה בארץ. ואילו להביא אותה מחו”ל המחיר גבוה להחריד בגלל הכובד שלה.
כשדיברתי עם מרפאות בעיסוק אודות שמיכה כבדה הן ידעו לספר לי על התועלת המוכחת שלה והפופולריות שלה בחו”ל וציינו שאינן יכולות להמליץ עליה להורים באופן גורף בגלל חוסר נגישותה ומחירה הגבוה.
החלטנו, בעלי ואני, להרים את הכפפה ולהנגיש את שמיכה כבדה שהיא הפתרון הטבעי והפשוט בגאוניותו לכל ילד או מבוגר שמתמודד עם קושי בהירדמות.
כך נולדה פרופריו – שמיכה כבדה לאיכות שינה. שמיכה כבדה מעוצבת ונעימה לשימוש עוד יותר מן השמיכה הראשונה ההיא, שגילתה לנו את אמריקה…
