אמא ואלחנן כותבים ביחד: פרק 15 – אני מגלה שאני מצליח להירדם

אתמול בלילה חזרנו מירושלים. כל הנסיעה אחי הפעוט (בן השנה וחצי) בכה והתפתל על אמא. שאלתי אותה למה הוא כל הזמן בוכה והיא אמרה לי שהוא מאד עייף ולא מצליח להירדם. אמרתי לה שגם אני הייתי ככה. אמא שמחה שאני מדבר על הקושי שלי להירדם בלשון עבר והציעה שאספר לכם על כך.
הסכמתי.

כתבתי הכל על דף ונתתי לאמא

אמא הקלידה את הדברים שכתבתי במחשב וביחד פרטנו את הרשימה שכתבתי כי אמא טענה שילדים לא יבינו מה זה רעש לבן או מילטונין בלי הסבר. (קומיקסון: רשמתי בתחתית הדף שאתם יכולים להתקשר אלי להערות ולהארות ואת מספר הטלפון שלנו ואמא לא העתיקה. אם יצרפו בעיתון את כתב היד שלי תסתכלו עם זכוכית מגדלת בתחתית הדף)
הסיפור של השינה שלי ארוך ומעצבן. הוא מתחיל בגיל 7 או אפילו קודם ומתמשך משבע בערב ואפילו עד 12 בלילה…
במשך השנים ניסינו הרבה מאד רעיונות שיעזרו לי להירדם:
לפתוח חלון, לסגור חלון. לא עזר.

כרית אחת או שתיים. עד שהמיטה שלי נהייתה ארמון מפואר של כרים ושמיכות. נעשיתי כמו מלך אבל נרדמתי מאוחר.

שום עם מלח מתחת הכרית. אמא קראה בעיתון שזה פטנט פלאי והרבה אנשים טוענים שהוא עזר להם. ניסינו שום מקולף ושום עם קליפה, עם שקית ובלעדיה עם מלח ובלי מלח. הרבה שומים התגלגלו בחדר, אבל לא נרדמתי. אולי הפטנט הזה לא טוב בשבילי.

ספור שמושמע בקלטת. חשבנו שהספור יגרום לי לא לצאת מהמיטה בגלל שיעמום ותוך כדי אירדם. אבל זה ממש לא עזר כי הייתי צריך לשמוע את המשך הספור ולצחוק מהבדיחות הקבועות ולשיר את השירים…

אמבטיה ועיסוי בשמן. אמא עשתה לי עיסוי כמו לתינוק היא ספרה לי שכשהייתי תינוק היא עשתה לי הרבה פעמים עיסויים. זה כיף ומדגדג אבל לא מרדים.

רעש לבן. וודאי אתם מסתקרנים איך רעש יכול להיות לבן. ולמה דווקא לבן ולא שחור או אדום או ירוק. גם אני הסתקרנתי מאד כשאמא ספרה לי עליו ואמרה ששמעה המלצות על כך שהקשבה לרעש הזה מסייעת להירדם. הלכתי לישון מצפה ומרוגש ואמא הדליקה את הרעש. זה היה נשמע כמו רעש של גשם יורד. בעצם זה לא יכול להיות כמו גשם כי צלילי הגשם מגוונים: לפעמים שומעים טיף טף איטיים ולפעמים נקישות קצביות וצפופות. הגשם כל הזמן משתנה ואפילו מתקשט ברעמים וברוחות ואילו הרעש הזה היה רצוף ואחיד בלי שום גיוון או שינוי. אחרי כמה דקות של הקשבה חשבתי שאני משתגע. אמא שדלה אותי להמשיך להקשיב ולהסכים לנסות עוד ערב או שניים. אחרי הערב השני גנזנו את הפטנט המרעיש הצחור הזה. (קומקסון: מסכנה היא עבדה כל כך קשה להשיג את הפטנט המוזר הזה כדי להרדים אותי ושיהיה לה קצת שקט…)

כדורים שקוראים להם מילטונין. אמא אמרה לי שחברות ספרו לה על הכדורים האלה. הם עושים שיהיה בגוף יותר מהחומר שגורם להירדם. דווקא הכדורים כן עזרו לי. השתמשתי בהם תקופה עד שהחלטתי להפסיק. לא יודע למה. נמאס לי מהם. אולי בגלל שהייתי חייב להירדם פתאום, אפילו שרציתי להיות עוד רגע ער. אמא השאירה לי את ההחלטה. אני יודע שהיא לא אוהבת שלוקחים כדורים. היא תמיד משתדלת שלא לתת תרופות אם לא ממש חייבים. כנראה שלכן היא לא התעקשה שאמשיך איתם.

מבצעים. כשיש מבצע אני הולך לישון בדיוק בזמן כי אני רוצה להרוויח את הפרס. שווה לי. גם עכשיו אבא עושה לי מבצע שינה שבסופו אקבל פרס וזהו פרס שאני מאד רוצה אותו! לפני כמה ימים עשו לי משקפים חדשות וראיתי באופטיקה תרסיס ספריי למשקפיים. רציתי אותו מאד ואמא הציעה שהוא יהיה פרס למבצע. בערב, כשאבא זירז אותי לישון הצעתי לו שיערוך לי מבצע שינה ואקבל את התרסיס והוא הסכים. אני מאד רוצה את התרסיס הזה ולכן אני הולך לישון כל יום בשמונה וחצי ולא קם מהמיטה. יש לי את הבעיה שאני לא נרדם ומשתעמם נוראות במיטה ומצד שני אני רוצה מאד את הפרס אז אני לא מרשה לעצמי לקום. אז מה אני עושה? אני חושב לי מחשבות. נראה לי שהמחשבות המיוחדות שלי יכולות להיות מספר נוסף ברשימה כי הם גם שיטה להירדמות. אז תעברו ל-9.

אני שוכב במיטה מדמיין עיר שכולה עשויה ממבוכים

כדי להיכנס אליה יש מבוך אדיר ומי שמצליח נכנס. הכל שם מבוכים: הגדרות , המנעול העצים. אני הולך בתוך המבוכים עד שאני נרדם. תמיד אני נרדם לפני שאני גומר את המבוכים. זו עיר ענקית ואצטרך להיות ער שבועות כדי להספיק את כל המבוכים. כרגע אני אוחז בבית השמיני. כך כתוב על התיבה שגם עליה יש מבוך. לפעמים אני מדמיין עיר אחרת ובה בתים עשויים ממתקים, ואז אני נהיה מהנדס. אני משתמש לבניה בעיקר בשוקולד ובופלים. הספסלים בחוץ עשויים מסוכריה גדולה.

שמיכה כבדה. אימי שמעה מאחותה שהם קבלו בהשאלה שמיכה מיוחדת. שמיכה כבדה ששוקלת כמה קילו והיא עוזרת להירדם. בקשנו להשאיל אותה ודודתי הסכימה בשמחה. אמא סחבה את השמיכה על הידיים, כמו שסוחבים תינוק. התלהבתי לנסות אותה. הרי אני אוהב דברים מעניינים. שכבתי במיטה מתחת השמיכה והרגשתי את הכובד שלה. היה לי נעים ונרדמתי. אחרי תקופה, שבה ראינו שהשמיכה עוזרת לי להירדם, החזרנו אותה לבן דודי ואימי החלה להתעניין על שמיכה כזו. אחרי בירורים אמא הבינה שקשה להשיג את השמיכה בארץ וקשה להביא אותה מחוץ לארץ. מישהו במשפחה שלנו שמע על השמיכה הפלאית ועל כך שיקר לקנות אותה וקשה להשיג אותה, והחליט להביא שמיכות כאלו לארץ. אם אתם מתכסים בשמיכה כזו, תדעו שהיא הגיעה אליכם קצת בזכותי…

הסוף של סיפור השינה שלי הוא שהיום אני יכול להירדם במהירות. אני משתמש בקביעות בשמיכה שלי והיא מחבקת אותי ומרדימה אותי. נשאר לי רק לרצות להיכנס למיטה ולישון. אמנם הרצון הזה הולך לפי תקופות. כשיש התחלה של משהו חדש בחיידר, או מבצע של אבא או של הרבי או משהו מעניין למחרת, אז אני רוצה לישון בזמן כדי לא להפסיד. וכשהכל שגרתי , יותר מעניין להישאר ער ולהקשיב לשיחות של ההורים או להשתולל עם אחי.

תור אמא:

מעניין מאד לקרוא את הרשימה הארוכה שלך. הזכרתי לי נשכחות… והסוף שלך שמח מאד. הוא מספר על כך שההירדמות שלך הפכה להיות טבעית ופשוטה. אני חושבת שכמעט כל הקוראים של הפרק מכירים לילות שמתמרחים בהם ומתקשים להחליט להיכנס למיטה. ברוך ה’!

דבר להורים:

לפעמים אלחנן נדמה בעיני למכונית חשמלית משוכללת, שדלוקה בלי הפוגה. היא מתרוצצת במהירות בקולות סוערים, מהבהבת באורות צבעוניים מתחלפים, מטפסת על קירות, מתהפכת ונעמדת ושוב דוהרת.
ולמרבה הפלא הבטרייה שלה לא נגמרת והיא אינה זקוקה להטענה.
עוברות שעות. מגיע הערב ואפילו הלילה, ואלחנן לא מתעייף. לא מאט ולא נכבה.
היו לנו ערבים ארוכים וכלל לא קלים שגררו הרבה עימותים וכעסים.
ניסינו הרבה דברים כדי למצוא את המתג שיכניס אותו למצב שינה. דאגתי שחוסר השקט במשך היום מושפע מחסר בשעות שינה. היה אכפת לי הסיום הבלתי מאורגן ונעים ליום שחלף.
לפעמים אלחנן היה מבקש ממני שאשב עליו כשהוא הולך לישון. החסר שלו בתחושה העמוקה של הגוף גרם לחוסר שקט ולקושי בהירדמות. השמיכה הכבדה, אליה התוודענו בס”ד, מספקת לו את החסר. היא נותנת את המגע העמוק למשך שעות ארוכות, מעודדת את המח ליצור הורמונים האחראיים על הרוגע ועל השינה ומסיעת לשינה עמוקה ואיכותית שמשפיעה מאד על הרוגע והסבלנות ביום שלמחרת.
שמעתי שבסדרה “ילדה נוף” ב”לבית” גם מזכירים את השמיכה הכבדה. אני שמחה שהמודעות לקיומו של פתרון נח, נעים וטבעי עולה ועוד ילדים ומבוגרים יוכלו לישון שינה בריאה ורציפה ולקום רעננים ורגועים.