אמא ואלחנן כותבים ביחד: פרק 11 – מכונית שלט שלי…

אלחנן מספר:

רציתי לספר על המכונית שלט שלי. כבר אתמול כתבתי אבל הפרק נגמר בייאוש.
למה?
כי התחלתי מההתחלה, התחלה, והיו מלא עניינים עד שהגעתי סוף סוף למילים מכונית שלט. ואז, צפו לי המון עניינים נוספים שקשורים למכונית ומרב הצפה של עניינים כמעט טבעתי ופשוט הרמתי ידיים והתייאשתי.
הנה,
הדף קודם כאן בצד למעלה…
ולמטה כתוב שבחרתי לחשוב עוד כמה ימים ואולי אמשיך…
אז הנה היום אני מספר שוב:
אני אוהב מאד מכוניות שלט.
אני אוהב להסיע אותן ולסובב אותן. אני מרגיש כמו נהג שמתמרן בכבישים מסובכים. המכונית נראית לי גדולה ומרשימה.
היתה לי מכונית שלט אחת, מפעם.

פעם אחת שימנתי אותה כדי שתיסע היטב ומאז לא היה נעים לנגוע בה כי היא הייתה משומנת. רציתי לנקות אותה מבפנים. פתחתי את הברגים והוצאתי את כל הפנים שלה: לוחות חשמל, מנועים, חוטי חשמן ובית בטריות. רק את הפלסטיק השארתי ואז שטפתי אותו היטב וניגבתי. ניגבתי בטישו כל חלק מהמערכת החשמלית. ניתקתי את כל החוטים מלוח החשמל, ניגבתי גם אותם. ראיתי שחלק כבר עם חלודה אז החלפתי אותם לחוטים אחרים שאני אוגר במגרתי.

אחר כך חיברתי את כל החלקים הנקיים חזרה. אני יודע איך זה עובד. (הייתי בחוג)
הפעלתי אותה והיא נסעה במהירות כל כך עצומה עד שהסתחררתי מהטיסה שלה.
אחרי כמה שבועות או חודשים , חודש בערך…

לא הצלחתי לסובב את המכונית ימינה. היא נסעה רק ישר או שמאלה. אחרי עוד איזה חודש היא הפסיקה להסתובב שמאלה ונסעה רק ישר.
עברו עוד כמה ימים היא הפסיקה לנסוע ישר. נסעה ימינה בלי קשר לכפתור ולא הצלחתי לכוון אותה יותר.

פרקתי אותה ועשיתי את כל התהליך שתיארתי קודם ואפילו טוב יותר. החלפתי את כל החוטים הישנים בחדשים.
ניסיתי להפעיל אותה והיא נסעה היטב לכמה דקות אך לאחריהן התחילה לנסוע רק שמאלה.
פירקתי ובדקתי מה לא בסדר.

ראיתי שמהמנוע הקדמי שמסובב את הגלגלים ימינה ושמאלה התפרק חוט אחד.
ניסיתי לתקן ולהצמיד את חוט אבל כבר לא היה ליזמן לסגור אותה כי הייתי צריך לעשות משהו. לא זוכר מה.
זרקתי אותה למגירה ככה. פתוחה ושכחתי ממנה…

ומאז, כבר לא הייתה לי מכונית.

כשקיבלתי 45 ₪ לדמי חנוכה החלטתי לקנות לי מכונית שלט חדשה.
נמאס לי כבר לתקן את המכונית הקודמת. 5 ₪ שמתי בקופת הצדקה שאני אוסף בשביל איזה ארגון, כל יום שישי.
ועם ה-40 ₪ תכננתי לקנות לי מכונית שלט חדשה.

אמא הציעה שנלך לחנות משחקים ונראה רעיונות לדברים נחמדים ושווים שאפשר לקנות.
היא ספרה לי שיש אפשרות לקנות ערכה לגידול נמלים, מעבדה לצמחים ועוד דברים כאלה…
האמת, זה נשמע מסקרן.

אבל המכונית שלט שתכננתי לקנות עמדה לי מול העיניים וצעקה שאקנה דווקא אותה.
ואני באמת אוהב מכוניות שלט כפי הסברתי.

ובכן, קיבלתי הסכמה מאמא שאלך אחרי החיידר לחנות הצעצועים ואבדוק אם יש מכונית שלט וכמה היא עולה.
מיד אחר החיידר הלכתי בשמחה לחנות.

פניתי למדף המכוניות וראיתי מכונית שלט דומה לזו שמחכה לביאת גואל במגירתי.
שאלתי כמה היא עולה והיא אכן התאימה לסכום שבידי.

מאד רציתי כבר את המכונית אז טלפנתי לאימי לבקש אישורה.
הייתי בטוח שאמא תאמר לי לחשוב שוב ושלא קונים כל דבר שרואים. היא אומת לי את המשפטים המעצבנים הללו בכל פעם שאני רוצה לקנות משהו.
להפתעתי, אמא הסכימה מיד וביצעתי את הרכישה.

הגעתי הביתה שמח. קרעתי את האריזה ושלפתי את המכונית האדומה.
היה לה שלט מוזר. אחר מהמכונית הקודמת. הכנסתי סוללות שהיו לי במגרה והתחלתי להסיע אותה.
נזכרתי בשלט הקודם שלי. ניסיתי ללחוץ גם עליו ולהפתעתי הוא גם הצליח להניע אותה.

יש לי עכשיו שני שלטים למכונית אחת. יו. שני ילדים יוכלו להסיע יחד. זה יהיה מעניין. למי המכונית תשמע?
הפכתי את המכונית החדשה, לחצתי על השלט וראיתי איך הגלגלים זזים.
פתאום הבנתי שהמכונית הקודמת בכלל לא התקלקלה.

רק חשבתי.

הגלגלים הקדמיים לא היו אמורים לנסוע קדימה ואחורה אלא רק לצדדים. והאחוריים רק קדימה ואחורה ולא לצדדים. (אם לכם מכונית שלט , לכו ותבדקו אותה ותראו שאני צודק)
אפשר בעיקרון לתקן אותה.

אם אבחר לתקן אותה תהיינה לי שתי מכוניות.
(לא נראה לי שאתקן אותה פעם…)

תור אמא:

אתה יכול להיזכר בפעמים שונות שחשבת שמשהו לא תקין ולא בסדר ואז גילית שלא כך הדבר?
תן דוגמא!
תור אלחנן:
קיבלתי רובה מהמתמידים. רובה חיצים וכדורי גלי. (תיזהרו אני בדרך..)
יריתי לכל עבר.
זה היה כיף.
תוך כדי משחק נישבר השפיץ שמושכים אותו.
התאכזבתי נורא והעפתי את הרובה לשידה שלי. (באמת זרקתי לפח , אבל לא בא לי שתחשבו שאני עובד זבל…)
עליתי להתפלל מנחה וראיתי את חברי נותן לילד רובה זהה לשלי עם שבר זהה לשלי. ראיתי שהילד מצליח להפעיל את הרובה גם בלי החלק.והבנתי שסתם זרקתי את הרובה שלי.
מיהרתי הביתה לשלוף את הרובה מהשידה (איכס.. עשיתי זה עם כפפות.. עיין למעלה כדי להבין…)
זה הדוגמא.

דבר להורים:

ספור של חוויה יכול להיות משימה מסובכת.
יש המון פרטים שקשורים לספור.
פרטיים עיקריים, פרטים תפלים, פרטים פיקנטיים ופרטים שחוזרים על עצמם.
לא לכל חוויה יש התחלה מוגדרת.
אפשר להתחיל אותה מההתרחשות, אפשר להקדים קצת ואפשר להקדים הרב.
אופייני לילדים עם קושי בוויסות-
קושי בארגון החוויה.
כל הפרטים מולם זוהרים ומרתקים ותובעים את תשומת הלב.
כך שהילד כולל בסיפורו פרטים מבראשית ועד אחרית (אם יספיק להגיע לפני שהוא או המאזין יתעייפו…) הפרטים יאבדו לפעמים את הסדר הכרונולוגי ולעיתים יחזרו על עצמם וילאו את השומע.

איך ניתן לעזור?

לתת כמה דקות של שפיכה, כדי לשחרר אנרגיות רגשיות
ואז למקד את הילד:
“על מה בעיקר רצית לספר לי? על ערב הלביבות או על מכונית השלט?
השאלה עוזרת לילד להגדיר נושא ולהיצמד אליו.

או אולי:

הנמהרות והטוטליות מביאה לריבוי פעמים של פעולות שבסופן- חרטה.
המעגל הזה של פעולה- חרטה פעולה- חרטה מביא את הילד לתחושת כישלון. להרגשה שהוא טיפש ומסידן.
שימור של האומץ לבחור ולפעול חשוב לאין ערוך מחפץ שנשבר או בחירה לא מוצלחת. הילד עצמו חווה חרטה בעצמה, כדרכו. ושופט את עצמו בטוטליות, כתכונותיו. נשתדל שלפחות אנחנו, ההורים, לא נסחף בפאניקה ובכעס ונשתל להיות המרגיעים ומחזירים לפורפורציה…